← לכל החוברות בגופנים

עין
טובה
דבר תורה
לפרשת קרח
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Heebo

פרשת קרח

עין טובה

הצער של משה

בפרשת קרח מקהיל קרח אנשים רבים, ראשי סנהדראות, וכולם באים בטענה קשה נגד משה רבנו, העניו מכל האדם:

"ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם, כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג).

"וישמע משה ויפל על פניו" (במדבר טז, ד).

למה הגיע למשה רבנו צער גדול כל כך?

והן לא יאמינו לי

החפץ חיים, בספרו "שמירת הלשון", מחדש דבר נפלא. כשה' שלח את משה לגאול את ישראל ממצרים, ענה משה:

"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (שמות ד, א).

וה' הקפיד עליו ושאל: "מזה בידך" (שמות ד, ב). ומפרש רש"י: "מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים".

מביא החפץ חיים בשם רבי אליהו שיק, שההקפדה הייתה על כך שמשה דיבר בלשון ודאית: "והן לא יאמינו לי". היה לו לומר בלשון של ספק, "אולי לא יאמינו". למה להחליט מראש שהם לא בסדר?

ומוסיף החפץ חיים: לפי עניות דעתי, דווקא זה שאמר "לא יאמינו לי" גרם שבסוף נמצאו אנשים שפקפקו בנבואתו, כמו במעשה קרח. כשחושבים רע על ישראל ואומרים עליהם רע, מעוררים את הרע.

היסוד

מה שאנחנו רואים באחרים, אנחנו מעוררים בהם. ראיית הרע מעוררת את הרע, וראיית הטוב מעוררת את הטוב.

לשון הרע הורגת שלושה

מכאן מובנים דברי הגמרא, שלשון הרע הורגת שלושה: את מי שאומר אותה, את מי שמקבל אותה, ואת מי שנאמרה עליו. שני הראשונים מובנים, הם חטאו. אבל מה אשמתו של מי שדיברו עליו?

לפי מה שלמדנו, הדבר מובן. כשמסתכלים על אדם בעין רעה, מעוררים את הרע שבו, עד כדי כך שזה יכול לפגוע בו מאוד, רחמנא ליצלן.

הסבתא והארנק

אבל מידה טובה מרובה ממידת פורענות. אם עין רעה מעוררת רע, על אחת כמה וכמה שעין טובה מעוררת את הטוב שבאדם.

הרב סיפר מעשה שקרה לו. הוא נסע במונית, והנהג עוד לא זכה להכיר את התורה והמצוות. הרב חשב: על מה אדבר איתו? ונזכר בסיפור שקרא באותו יום בספר.

בספר סיפר נכד על סבתו. היא ראתה בעולם ובאנשים רק טוב. כשכולם התלוננו על השרב בארץ ישראל, היא שמחה בשמש הטובה שזורחת רק בארץ הקודש. וכשירד גשם, היא ראתה בו ברכה לאדמה. היא קיימה בכל לבה את דברי המשנה: "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א, ו).

וכך, כשסיימה נסיעה במונית, הייתה נותנת לנהג את הארנק שלה, ומבקשת שיוציא ממנו כמה שמגיע לו. לעיניים שלנו זה נראה מוגזם. אבל בעיניה זה היה הדבר הטבעי ביותר, כי כל נהגי המוניות בארץ היו נפלאים בעיניה.

הרב סיפר לנהג את הסיפור, ואז קרה דבר מופלא. הנהג התחיל לספר על הטוב שבו. הוא סיפר שקודם לכן ראה שלושה בחורים שחיכו לטרמפ, ולקח אותם בחינם. "אם לא היה לך כסף, הייתי לוקח גם אותך בחינם", אמר. ובסוף אכן הסיע את הרב, למקום רחוק יותר, בלי לקחת כסף.

ברגע שדיברו על הטוב שבנהגי המוניות, התעורר הטוב שבנהג.

בבית ובכל מקום

כך גם עם הילדים שלנו, ועם כל אדם. אם במקום להעיר נחמיא, נעורר את הטוב שבהם, והטוב ילך ויגדל. זו עין טובה, מידתו של אברהם אבינו.

ה' רוצה יותר מזה שרק לא נדבר לשון הרע. הוא רוצה שנראה כל כך הרבה טוב באנשים, עד שלא יהיה לנו מה לדבר עליהם רע.

לראות את הטוב של ה'

וכך גם כלפי אבינו שבשמים. ה' תמיד טוב, אבל הטוב שלו לא תמיד גלוי. כשאנחנו רואים את הטוב שהוא עושה איתנו, החסד שלו מתגלה עוד ועוד.

"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, א).

הזוהר הקדוש בפרשת בא מלמד שחובה על האדם לספר תמיד לפני ה' את הניסים שעשה איתו, בפרטות, ולהודות עליהם. ושואל הזוהר: למה, הרי ה' יודע הכול? ומשיב: על ידי שהאדם מספר את הניסים, הוא מעורר למעלה את החסד, ומגלה אותו בעולם.

כשאנחנו רואים את הטוב של ה' ומודים עליו, האור שלו מאיר שוב ושוב. וכך הלב מתמלא אהבה אליו.

יזכנו ה' למידה הנפלאה של עין טובה: לראות טוב בכל אדם, בעצמנו, ובחסדיו של ה' שמלווים אותנו בכל יום.

📚 עוד חומרי לימוד על פרשת קרח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/t/parasha.html

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לכל החוברות בגופנים

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה